אני נורא אוהב קולנוע. את הקסם והחוויה שבדר.
הסימולקרה (=דימוי שמייצג דימוי. מונח שהגה הפילוסוף הצרפתי בודריאר. לקריאה נוספת הקלק כאן) שהיא הקולנוע מקסימה אותי מחדש. הטקס הזה, שבו אנחנו נכנסים ל"לה-לה לאנד" ומתנתקים לשעה וחצי~שעתיים מהעולם האמיתי שלנו ונכנסים לאשלייה, תמיד שובה אותי מחדש.
כדי להנות בצורה מקסימלית מהסרט, אני לא לוקח סיכונים ומזמין כרטיסים מראש. שכן, חבל שהציפייה שלי תהרס בכך שלא יהיו כרטיסים לסרט במיוחד שמיקום הישיבה הוא פקטור מאד משמעותי להנאה מקסימלית מהסרט.
כולם מבינים את זה. לכן תמיד נחמד לבוא לקולנוע, עם כרטיסים שרכשתי בטרם עת למושבים הכי טובים בקולנוע, ולגלות, שיש מישהו שיושב לך במקום.
אני שונא אנשים. זה ידוע. מה שאני עוד יותר שונא זה אנשים חצופים.
הייתי לפני כמה שבועות בסרט. כשנכנסתי כבר לסרט, האולם כבר היה מלא. "איזה מזל שהזמנתי כרטיסים" טפחתי לעצמי על השכם.
כשהגעתי למקומות המיועדים, לא חיכו לי שני מקומות פנויים. אלא פרחה ועארס.
ואז, תמיד יש את ה"הצגה" שעושה מי שיושב במקום שלא שלו:
"אהה? אלה המקומות שלך?? באמת? לאאאאא. לא יכול להיות. תראה לי את הכרטיסים. אההההההה.... שורה 10 כיסא 11, ולא שורה 11 כיסא 10.... הבנתי......"
אבל אז... עמדתי. וחיכיתי שהם יקומו. וחיכיתי. והם, כמו כלבים שיודעים שהם עשו משהו רע, לא יצרו קשר עין, אלא המשיכו לשבת.
פניתי אליהם שוב.. ואז הם בשיא האיטיות אספו את הדברים שלהם וקמו.
באמת תודה. (ותודה ל"סדרן" ש"עשה" "סדר" בדברים).
אף פעם לא הבנתי את זה. אתה קונה כרטיס עם מספר מושב ושורה. למה שתלך ותשב במקום אחר?
טוב... בעצם אני כן מבין את זה... כי המושבים שלי יותר טובים. ידוע. בשביל זה שילמתי עוד עמלה על קנייה באינטרנט וטרחתי לקנות יומיים מראש.
אבל אני דפוק כזה... שיש לי כבוד לדברים כאלה.
בעיניי, לשבת במקומות שלא שלך בקולנוע זה יותר גרוע מלא לפנות כיסא לזקן שעולה לאוטובוס.
ידידתי הקרובה מ' סיפרה לי. שבברלין, עובר סדרן לפני תחילת הסרט, ומוודא, שאתה יושב במקום שאתה אמור לשבת בו לפי הכרטיסים שלך. במצבים כאלה אני חושב לעצמי: "בואנה, להיטלר היה רעיון טוב. הביצוע פשוט לא היה מושלם",אחחח.. הגרמנים האלה... ימח שמם. ואז לבסוף אני מתיישב בכסא שלי, מתרווח. עדיין קצת ממורמר מהחוויה שגרמה לי להפסיד דקה שלמה מהסרט, ומתפלל, שהסרט הזה יהיה שווה את הטרחה.
הסימולקרה (=דימוי שמייצג דימוי. מונח שהגה הפילוסוף הצרפתי בודריאר. לקריאה נוספת הקלק כאן) שהיא הקולנוע מקסימה אותי מחדש. הטקס הזה, שבו אנחנו נכנסים ל"לה-לה לאנד" ומתנתקים לשעה וחצי~שעתיים מהעולם האמיתי שלנו ונכנסים לאשלייה, תמיד שובה אותי מחדש.
כדי להנות בצורה מקסימלית מהסרט, אני לא לוקח סיכונים ומזמין כרטיסים מראש. שכן, חבל שהציפייה שלי תהרס בכך שלא יהיו כרטיסים לסרט במיוחד שמיקום הישיבה הוא פקטור מאד משמעותי להנאה מקסימלית מהסרט.
כולם מבינים את זה. לכן תמיד נחמד לבוא לקולנוע, עם כרטיסים שרכשתי בטרם עת למושבים הכי טובים בקולנוע, ולגלות, שיש מישהו שיושב לך במקום.
אני שונא אנשים. זה ידוע. מה שאני עוד יותר שונא זה אנשים חצופים.
הייתי לפני כמה שבועות בסרט. כשנכנסתי כבר לסרט, האולם כבר היה מלא. "איזה מזל שהזמנתי כרטיסים" טפחתי לעצמי על השכם.
כשהגעתי למקומות המיועדים, לא חיכו לי שני מקומות פנויים. אלא פרחה ועארס.
ואז, תמיד יש את ה"הצגה" שעושה מי שיושב במקום שלא שלו:
"אהה? אלה המקומות שלך?? באמת? לאאאאא. לא יכול להיות. תראה לי את הכרטיסים. אההההההה.... שורה 10 כיסא 11, ולא שורה 11 כיסא 10.... הבנתי......"
אבל אז... עמדתי. וחיכיתי שהם יקומו. וחיכיתי. והם, כמו כלבים שיודעים שהם עשו משהו רע, לא יצרו קשר עין, אלא המשיכו לשבת.
פניתי אליהם שוב.. ואז הם בשיא האיטיות אספו את הדברים שלהם וקמו.
באמת תודה. (ותודה ל"סדרן" ש"עשה" "סדר" בדברים).
אף פעם לא הבנתי את זה. אתה קונה כרטיס עם מספר מושב ושורה. למה שתלך ותשב במקום אחר?
טוב... בעצם אני כן מבין את זה... כי המושבים שלי יותר טובים. ידוע. בשביל זה שילמתי עוד עמלה על קנייה באינטרנט וטרחתי לקנות יומיים מראש.
אבל אני דפוק כזה... שיש לי כבוד לדברים כאלה.
בעיניי, לשבת במקומות שלא שלך בקולנוע זה יותר גרוע מלא לפנות כיסא לזקן שעולה לאוטובוס.
ידידתי הקרובה מ' סיפרה לי. שבברלין, עובר סדרן לפני תחילת הסרט, ומוודא, שאתה יושב במקום שאתה אמור לשבת בו לפי הכרטיסים שלך. במצבים כאלה אני חושב לעצמי: "בואנה, להיטלר היה רעיון טוב. הביצוע פשוט לא היה מושלם",אחחח.. הגרמנים האלה... ימח שמם. ואז לבסוף אני מתיישב בכסא שלי, מתרווח. עדיין קצת ממורמר מהחוויה שגרמה לי להפסיד דקה שלמה מהסרט, ומתפלל, שהסרט הזה יהיה שווה את הטרחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה