אמא הביאה לי את החוברת קומיקס הראשונה שלי בגיל 6.
אני זוכר שישבתי בסלון ועילעלתי באושר צרוף בסיפור שנלקח מסדרת הטלוויזיה המצויירת של בטמן.
האנגלית שלי לא הייתה פיקס, אבל מאז ומתמיד הייתי יותר חסיד של הצד החזותי.
מאז, השתנו הרבה דברים.
למשל, מחוברת אחת שאפשר למצוא רק בסטימצקי בג'ואריש, אפשר היה למצוא בכל סניף של סטימצקי, או להזמין לסניף הקרוב לביתך, ומשם להזמין מהאינטרנט ועד שקומיקס וירקות (שם לא בדוי) דואגים לארגן לי חבילות חודשיות.
המחירים קפצו והשתנו, כותרים באו והלכו, ודמויות מתו וחזרו לתחייה.
אמנם זה לא הנושא המרכזי של הפוסט הזה, אבל הוא בהחלט קשור.
אני רוצה לדבר על סרטי הקומיקס.
מאז ומתמיד הקומיקס היווה השראה לסרטים. אולי בגלל הפנטזיה העלילתית הסוחפת, הקרבות המגניבים או שאולי פשוט, כי במקום לאייר סטוריבורד לסרט, מישהו כבר עשה את זה בשבילך (מי שרוצה דוגמה טובה, שיסתכל בספר של 300 לעומת הסרט. בית ספר לקולנוע).
אני (בניגוד להרבה דברים בחיים שלי) איש של קומיקס מיינסטרים (של חברת מארוול). מה זה אומר? אני אוהב את הדמויות המוכרות - ספיידרמן, אקס מן, איירון מן ולא מחפש את סיפורי השוליים של חברות דארקהורס או מאקס.
לכן ההתלבהות שלי הייתה עילאית (אפילו כשהייתי בצבא נדמה לי) כשיצאו סרטי האקס-מן וספיידרמן הראשונים.
שני סרטים, שלוקים מאד בחסר.
הוליווד באותן שנים לא ממש ידעה לנצל את מלוא הפוטנציאל של האפקטים של הסרטים. במקום זה, העדיפו להתעסק באנשים, בדמויות שמאחורי המסיכה ולהשאיר את כמות האקשן והאפקטים למינימום.
מה שיוצא, זה סרטי דרמות על סופר גיבורים.
(נכון, אני מכליל. היו יוצאים מן הכלל. בטמן 1+2 למשל. הסופרמנים הראשונים, על אף תקציבם העלוב).
לכן אני נורא מברך את הוליווד על המהלכים שמתרחשים בה היום.
אפקט ה- REBOOT לסדרות סרטים.
בהתחלה, זה נורא חרה לי. לקחת קבוצת סרטים קיימת ולאפס אותם כאילו לא היו קיימים.
אבל אחרי שראיתי את הסרט (המעולה) "בטמן מתחיל", נהייתי תומך אדוק בכל מי שרוצה לקחת סרטים שהיו יכולים להיות מגניבים (או מגניבים יותר) ולהתעלם מהזוועה שנעשתה בעבר (מישהו אמר ספיידרמן 1,2,3??).
אז מה פתאום אני מזיין לכם את השכל עכשיו עם זה אתם שואלים?
ובכן, אתמול ראיתי את X-MEN: FIRST CLASS, שהוא הטייטל האמריקאי לקבוצה הראשונה של אנשי האקס משנת 1963, שהיו בחוברות הקומיקס. הכיתה הראשונה בבצפר לנוער מחונן של צ'ארלס אקסבייר.
אמנם זה לא REBOOT (איתחול) בלשון המעטה, כי יש התייחסויות מאד ברורות לסרטי האקס-מן שיצאו כבר, אבל עדיין.
הסרט הזה עומד בפני עצמו, עם ליהוקים חדשים,וקו עלילה חדש.
הסרט קצבי, מהוקצע, מלא אקשן ואפקטים. עשוי ממש ממש ממש טוב.
יש כמה סצינות מרהיבות קולנועית מבחינה של עריכה ומקצב.
המשחק מעולה.
והסרט של שעתיים (+) עובר בחטף.
אז אני לא יודע, אם היום עושים סרטים יותר טוב מפעם. (כי לפי מה שאני שמעתי ה"פנס הירוק" הוא חרא של סרט, והוא שייך למפיצי הקומיקס DC ולא מארוול).
אני יודע רק, שלפעמים שווה להתעלם מהעבר, ולהתחיל דף נקי.
וזה אפילו נחמד לי מאד להתסכל על סרט גרוע ולחשוב לעצמי: אני מתעלם מהסרט הזה, ומחכה לחידוש.
כולי ציפייה לספיידרמן החדש.
ועד אז, אני באמת ממליץ ללכת לראות את X-מן: ההתחלה.
אני זוכר שישבתי בסלון ועילעלתי באושר צרוף בסיפור שנלקח מסדרת הטלוויזיה המצויירת של בטמן.
האנגלית שלי לא הייתה פיקס, אבל מאז ומתמיד הייתי יותר חסיד של הצד החזותי.
מאז, השתנו הרבה דברים.
למשל, מחוברת אחת שאפשר למצוא רק בסטימצקי בג'ואריש, אפשר היה למצוא בכל סניף של סטימצקי, או להזמין לסניף הקרוב לביתך, ומשם להזמין מהאינטרנט ועד שקומיקס וירקות (שם לא בדוי) דואגים לארגן לי חבילות חודשיות.
המחירים קפצו והשתנו, כותרים באו והלכו, ודמויות מתו וחזרו לתחייה.
אמנם זה לא הנושא המרכזי של הפוסט הזה, אבל הוא בהחלט קשור.
אני רוצה לדבר על סרטי הקומיקס.
מאז ומתמיד הקומיקס היווה השראה לסרטים. אולי בגלל הפנטזיה העלילתית הסוחפת, הקרבות המגניבים או שאולי פשוט, כי במקום לאייר סטוריבורד לסרט, מישהו כבר עשה את זה בשבילך (מי שרוצה דוגמה טובה, שיסתכל בספר של 300 לעומת הסרט. בית ספר לקולנוע).
אני (בניגוד להרבה דברים בחיים שלי) איש של קומיקס מיינסטרים (של חברת מארוול). מה זה אומר? אני אוהב את הדמויות המוכרות - ספיידרמן, אקס מן, איירון מן ולא מחפש את סיפורי השוליים של חברות דארקהורס או מאקס.
לכן ההתלבהות שלי הייתה עילאית (אפילו כשהייתי בצבא נדמה לי) כשיצאו סרטי האקס-מן וספיידרמן הראשונים.
שני סרטים, שלוקים מאד בחסר.
הוליווד באותן שנים לא ממש ידעה לנצל את מלוא הפוטנציאל של האפקטים של הסרטים. במקום זה, העדיפו להתעסק באנשים, בדמויות שמאחורי המסיכה ולהשאיר את כמות האקשן והאפקטים למינימום.
מה שיוצא, זה סרטי דרמות על סופר גיבורים.
(נכון, אני מכליל. היו יוצאים מן הכלל. בטמן 1+2 למשל. הסופרמנים הראשונים, על אף תקציבם העלוב).
לכן אני נורא מברך את הוליווד על המהלכים שמתרחשים בה היום.
אפקט ה- REBOOT לסדרות סרטים.
בהתחלה, זה נורא חרה לי. לקחת קבוצת סרטים קיימת ולאפס אותם כאילו לא היו קיימים.
אבל אחרי שראיתי את הסרט (המעולה) "בטמן מתחיל", נהייתי תומך אדוק בכל מי שרוצה לקחת סרטים שהיו יכולים להיות מגניבים (או מגניבים יותר) ולהתעלם מהזוועה שנעשתה בעבר (מישהו אמר ספיידרמן 1,2,3??).
אז מה פתאום אני מזיין לכם את השכל עכשיו עם זה אתם שואלים?
ובכן, אתמול ראיתי את X-MEN: FIRST CLASS, שהוא הטייטל האמריקאי לקבוצה הראשונה של אנשי האקס משנת 1963, שהיו בחוברות הקומיקס. הכיתה הראשונה בבצפר לנוער מחונן של צ'ארלס אקסבייר.
אמנם זה לא REBOOT (איתחול) בלשון המעטה, כי יש התייחסויות מאד ברורות לסרטי האקס-מן שיצאו כבר, אבל עדיין.
הסרט הזה עומד בפני עצמו, עם ליהוקים חדשים,וקו עלילה חדש.
הסרט קצבי, מהוקצע, מלא אקשן ואפקטים. עשוי ממש ממש ממש טוב.
יש כמה סצינות מרהיבות קולנועית מבחינה של עריכה ומקצב.
המשחק מעולה.
והסרט של שעתיים (+) עובר בחטף.
אז אני לא יודע, אם היום עושים סרטים יותר טוב מפעם. (כי לפי מה שאני שמעתי ה"פנס הירוק" הוא חרא של סרט, והוא שייך למפיצי הקומיקס DC ולא מארוול).
אני יודע רק, שלפעמים שווה להתעלם מהעבר, ולהתחיל דף נקי.
וזה אפילו נחמד לי מאד להתסכל על סרט גרוע ולחשוב לעצמי: אני מתעלם מהסרט הזה, ומחכה לחידוש.
כולי ציפייה לספיידרמן החדש.
ועד אז, אני באמת ממליץ ללכת לראות את X-מן: ההתחלה.
