אני גיל, והשואה דפקה אותי.
אין לי דרך טובה לתאר את זה מאשר לומר: יש לי פטיש (fetish) לשואה.
אני מהופנט ומוקסם מהנושא.
ובשלב הזה של החיים שלי, אני מסתכל על העבר, שכל-כך צרוב בי כדור שלישי לניצולים כדי להתבונן על החיים שלי, על החיים של המדינה ולנסות לקחת דברים קדימה.
מלחמת העולם השנייה התיימרה להיות מלחמה של אנשים "נאורים" ובסופו של דבר הראתה לכמה רוע ואכזריות כל אדם, אפילו הנאור ביותר, יכול להגרר אליו.
השואה הפכה למיתוס וסמל, ומעבר לטווח העם, העם שלי (!!!) גם האמריקאים טווחו שבויים יפנים, היפנים והרוסים השתמשו במחנות ריכוז ועוד אלפי סיפורים כאלה ואחרים.
היום הזה, עם כל המטען הרגשי שהוא טומן בחובו עבורי, מסמל בשבילי נקודת התבוננות וחשבון נפש של בן אדם לחברו בחיים היום-יומיים שלנו.
אנחנו חיים במרקם חברתי טעון מהיסוד בגלל אותם תכנים היסטוריים תרבותיים שהסבים והסבתות שלנו הביאו כשכל אחד הגיע למדינה הזאת, שלמרות הכל, אני גאה לקרוא לה - בית.
אנחנו בתקופה לא קלה בחיי המדינה שלנו, ועם כל יום שעובר, אני תמיד תוהה, כמה אנחנו רחוקים משם, בימינו ועידננו, מלהפוך לאותו רוע תהומי שמתבסס רק על עובדה אחת - שוני.
המדינה שלנו הופכת לקיצונית מיום ליום, נהיה קשה יותר ויותר לדבר עם אנשים, לגשר על פערים ולהגיע לעמק השווה.
אני מתיימר להיות אדם נאור, אבל אני גזען כמו כל אפס אחר במדינה הזאת.
אבל אפילו אותי, מפחיד המצב הקיים, אותה נקודת שבירה שלצערי, רק ממשיכה להתקרב.
אז התחשק לי להתבטא בצורה פחות מילולית, בעבודה שקצת יורקת לטאבו בפנים, אך "קורצת" לכל-כך הרבה נושאים אחרים ביום יום שלנו, שכל אחד, ימני/שמלאני/אשכנזי/ספרדי/גבר/אשה לדעתי יכול לקחת ממנה משהו אחר.
ובתקווה, שיבינו אותה ולא ינדו אותי מהחברה.
אין לי דרך טובה לתאר את זה מאשר לומר: יש לי פטיש (fetish) לשואה.
אני מהופנט ומוקסם מהנושא.
ובשלב הזה של החיים שלי, אני מסתכל על העבר, שכל-כך צרוב בי כדור שלישי לניצולים כדי להתבונן על החיים שלי, על החיים של המדינה ולנסות לקחת דברים קדימה.
מלחמת העולם השנייה התיימרה להיות מלחמה של אנשים "נאורים" ובסופו של דבר הראתה לכמה רוע ואכזריות כל אדם, אפילו הנאור ביותר, יכול להגרר אליו.
השואה הפכה למיתוס וסמל, ומעבר לטווח העם, העם שלי (!!!) גם האמריקאים טווחו שבויים יפנים, היפנים והרוסים השתמשו במחנות ריכוז ועוד אלפי סיפורים כאלה ואחרים.
היום הזה, עם כל המטען הרגשי שהוא טומן בחובו עבורי, מסמל בשבילי נקודת התבוננות וחשבון נפש של בן אדם לחברו בחיים היום-יומיים שלנו.
אנחנו חיים במרקם חברתי טעון מהיסוד בגלל אותם תכנים היסטוריים תרבותיים שהסבים והסבתות שלנו הביאו כשכל אחד הגיע למדינה הזאת, שלמרות הכל, אני גאה לקרוא לה - בית.
אנחנו בתקופה לא קלה בחיי המדינה שלנו, ועם כל יום שעובר, אני תמיד תוהה, כמה אנחנו רחוקים משם, בימינו ועידננו, מלהפוך לאותו רוע תהומי שמתבסס רק על עובדה אחת - שוני.
המדינה שלנו הופכת לקיצונית מיום ליום, נהיה קשה יותר ויותר לדבר עם אנשים, לגשר על פערים ולהגיע לעמק השווה.
אני מתיימר להיות אדם נאור, אבל אני גזען כמו כל אפס אחר במדינה הזאת.
אבל אפילו אותי, מפחיד המצב הקיים, אותה נקודת שבירה שלצערי, רק ממשיכה להתקרב.
אז התחשק לי להתבטא בצורה פחות מילולית, בעבודה שקצת יורקת לטאבו בפנים, אך "קורצת" לכל-כך הרבה נושאים אחרים ביום יום שלנו, שכל אחד, ימני/שמלאני/אשכנזי/ספרדי/גבר/אשה לדעתי יכול לקחת ממנה משהו אחר.
ובתקווה, שיבינו אותה ולא ינדו אותי מהחברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה