היי.
אני גיל פנטופרו. לא מזמן החלפתי קידומת... אלוהים ישמור.
עובד בהייטק וטוב במה שהוא עושה.
עם נשמה של מעצב ונפש של אמן.
חנון מגניב, שאוהב לדעת הרבה על הרבה.
גובה 1.90 עם כל מה שבא עם זה (כדורסל ובעיות ברכיים) - ולא. זה לא שאני גבוה, זה שכל השאר נמוכים.
אני ציניקן אופטימי, ריאלי ומצחיק. צנוע כשצריך.
אני בן אדם עקשן (ורק השיער שלי יותר עקשן ממני) .
אני לא אוהב לחיות לפי מוסכמות ויוצר לי את המסלול שלי בחיים מאז שאני זוכר את עצמי.
בשנה האחרונה, מאז שנפרדתי מהחברה האחרונה, יצאתי עם הרבה בנות. יותר ממה שיצאתי איתן בכל החיים שלי.
זה התחיל כנסיון למלא את הריק שנשאר אחרי הפרידה, למלא את החור, תוך כדי זה הפך לעשיית כיף ללא התחייבות ואז זה נהיה הבנה, שאני רוצה למצוא את החברה האחרונה שתהיה לי בחיים.
ברגע שנפל לי האסימון, אני חושב שאני נהייתי בררן יותר. אולי בררן מדי, בבחירת בנות הזוג שלי.
אבל מצד שני, אם כבר מהתחלה זה לא מעניין אותי, לא מסתדר לי, ואפילו מעצבן אותי, אני רק יכול לתאר לעצמי מה יהיה עוד שנה, שנתיים, עשרים.
חבר טוב אמר לי: "כשאתה בוחר בת זוג לחיים, תתעלם מהדברים הטובים, כי תמיד יהיו כאלה. תחשוב רק על הדברים הרעים - ואם תוכל לחיות איתם".
עברתי כמה מערכות יחסים, אמנם לא כאלה של 5,6 ,10 שנים, אבל אני יודע מה אני רוצה מזוגיות ומבת זוג, ודי מהר אני יכול להרגיש בבטן אם זה "זה" או לא.
אז התחלתי לירות לכל הכיוונים. ויצאתי עם הרבה בחורות.
הבנתי, שאין מה לפחד מדחייה, ולמצוא בחורה לזוגיות זה עניין של סטטיסטיקה ומזל: תצא עם כמה שיותר בחורות, בסופו של דבר תמצא את מי שמתאימה לך.
אבל אין ספק שבדרך, אתה פוגש 101 טיפוסים שונים ומוזרים.
הייתה את ק'. בחורה עם קלאס וסטייל. מסובבת לכל הבחורים את הראש כשהיא עוברת ברחוב. בחורה עם כזה פאסון, שבסיומו של דייט, אפילו לא שיחקה את המשחק של: "אני אשלם... לא תן לי להתחלק.. עזבי אני מזמין... לא תתן לי חצי... לא נו, שטויות... טוב בסדר...." - היא פשוט ישבה שם וחיכתה שאשלם.
ברור שהייתי משלם. אבל זה עניין של גישה.
ק', דאגה לציין בפני ש"אני תמיד יזמתי, אז אני נותנת לך, ונראה מה תעשה". ברור שבהתחלה כל החלטה היא בגדר בחינה, אבל ראבאק, אם את רוצה לתת לי להוביל, שתקי, ותני לי להוביל.
ק', הייתה מאד חרדתית לעניין המיני ביננו, וכל הזמן דאגה לציין שאם המין לא יהיה טוב, הזוגיות לא תצליח. (כאילו זה לא מובן). אז אחרי סופ"ש שבילינו יחד, לטענתה נפלו לה כמה אסימונים לגבי באופן חיובי, ולי? האסימונים החליקו החוצה מהטלפון לריצפה. אני גיליתי בחורה אגואיסטית ושלטלתנית, עם בטחון עצמי של חתלתול קטן, תכונות שלי אישית נורא קשה איתן. אז סיימתי את זה. ב-SMS, כי על הזין שלי. מתי אני אראה אותה שוב בחיים האלה?
הייתה את א'. במראה ראשון, חבילה קטנה שסימנה שיש בה רק דברים טובים. אבל כשפתחתי את החבילה, גיליתי כמה דברים שלא ממש מצאתי טובים. אישית? מאז ומתמיד, לא הבנתי את הבנות שמדברות בקול של ילד קטן כשהן מנסות להיות חמודות. בעיני זה מטופש ואינפנטילי. מה גם, קשה לי נורא עם בחורות שעל אף שביקשת שלא יקראו לך ככה, עדיין מתעקשות שהשם שלך הוא "מאמי" ו"בייבי". אבל עם כל הדברים האלה אפשר היה להסתדר אני מניח, אבל הדבר האמיתי שגרם לי לחתוך את זה הוא, שהיא לא אתגרה אותי. וכשבחורה לא גורמת לך לרצות להיות טוב יותר ממי שאתה ולעשות יותר, כשאתה לא מרגיש את זה בבטן, אין באמת טעם להשקיע בזה יותר ממה שכבר השקעת.
אז סיימתי את זה.
וא' לא הייתה היחידה שלא גרמה לי להרגיש את זה בבטן. גם ר' הייתה כזאת. וגם איתה, לא הרגשתי חיבור.
אני תוהה אם אחרי כל-כך הרבה דייטים "התקלקלתי"... מגיע כבר עם איזו רשימה מוכנה לדייטים של דברים קבועים לומר או לשאול... תמיד תוהה אם יש משהו אחר מעבר, ומשום מה, אני לא מצליח למצוא מישהי שבאמת תעשה לי "פרפרים בבטן".
הייתה לי את אב'. הכרתי אותה שנים. ופתאום איכשהו, החלטנו לצאת. אבל זה לא תקתק, ובאמת ששוב, באשמתי - הפרידה הישנה הייתה עדיין טרייה, וכל הזמן ההשוואה לחברה הקודמת רדפה אותי. וזה לא היה פייר בשבילה. וגם לא בשבילי.
אז סיימתי את זה.
כל בחורה משקיעה במראה החיצוני שלה ובאסתטיקה שלה. אבל יש בחורות, שאתה פשוט לא יכול להתחבר לריח שלהן.
זאת כימיה פיזיולוגית מאד פשוטה. זאת הסיבה שלא המשכתי לצאת עם ר1'. נשמע קטנוני? מאד! אבל אני מניח שאם היה משהו מעבר לזה, אז הייתי יכול לסבול את זה.
שלא לדבר על ל', שהריחה כמו מדורה אחרי כל סיגריה שלה. זה לא הוסיף לדייט הפרווה שהיה לנו, וכנראה ששנינו הבנו שזה לא הולך לשום מקום, אז פשוט התעלמנו אחד מהשנייה עד לעצם היום הזה.
יש את ש', שהדייט שלנו היה כל-כך נטול כימיה, שדייט של דתיים נראה לוהט לעומתנו. שנינו ישבנו שם חולבים נושאי שיחה, כל אחד מרגיש שהשני מתנשא, ולולא הייתי מוצא שטר של 200 ש"ח על הרצפה הייתי מכריז על הערב ככשלון חרוץ. - האמת שאני ניסיתי להיות נחמד יום אחר כך, וליצור קשר, אבל ש' הבהירה די מהר ולעניין שאין לקשר ביננו מקום.
הייתה את ע', שאפילו אחרי שהיה לנו דייט שנמשך כל הלילה, ברגע שנפרדנו הצהירה: "אני לא מתנשקת בדייט ראשון".
סבבה. לגיטימי מאד. מוזר קצת... כנראה שרק אני חשבתי שהיה לנו דייט פיצוץ. אבל כשבדייט שני, באנו להפרד היא אמרה לי: "יש לי ריח רע מהפה, אז לא נתנשק היום" הבנתי, שאני לא אחכה לדייט שלי כדי לראות אם היא תנשק אותי אז.
הייתה את ג', שלמען האמת, אני לא באמת יודע למה, אבל היא סיימה את הקשר איתי משום מקום. "למה" היא שאלה שתמיד שואלים מישהו כשמסיימים קשר. אני לא שואל. לא יודע אם זה משחצנות כי זה לא איכפת לי, אבל בעיקר אני חושב שזה לא באמת משנה מה הסיבה לסיום הקשר. לדעתי זה לא משהו שאפשר ללמוד ממנו, כי כמו שג' סיימה את הקשר שלה מסיבה זו או אחרת, בחורה אחרת דווקא תרצה להמשיך בגלל אותה סיבה.
והייתה את ש'. על ש' הייתי דלוק תקופה די ארוכה, והיא דווקא הייתה זו שיזמה את הקשר ביננו אפילו שהיה לה חבר.
השארתי את זה על אש קטנה, וכל פעם שהיא הייתה צריכה משהו, "פתאום" היא נזכרת ומתחילה לדבר איתי ומהר מאד מגיעה ל"בקשה" שלה. לא אהבתי את זה. ואמרתי לה את זה. והיא נורא התגוננה והבטיחה שהיא עדיין עם החבר ורק בגלל זה אנחנו לא יוצאים. אז חיכיתי. ואז היא נפרדה מהחבר שלה, ויצאנו. אבל היא לא הייתה מוכנה "להתחייב" לקשר כי היא עדיין גרה איתו, ועד שהוא לא ייצא מהבית, היא לא תרגיש מספיק פתוח כדי לצאת איתי ולהיות "בת זוג" ולא "ידידה".
ועדיין, היו לה "בקשות" כאלה ואחרות לעזרה בעיצוב, הדפסות וחוות דעת. אבל לזוגיות לא היו מועדים פנייה.
אחרי איזה תקופה של דממת אלחוט יזומה מצידי, היא שוב יוצרת קשר בהודעה. אחרי שדיברנו, מסתבר שהיא עברה לגור לבד, החבר רחוק מאחוריה והיא מסתכלת קדימה, וקבענו שניפגש לדבר על המשך הקשר ביננו.
היא עסוקה בלימודים ועבודה ואל תדאג, נמצא זמן.
כן. בטח. אל תדאגי. אני לא מחכה בכליון עיניים.
יש את ל', מייצגת סטראוטיפ הבחורות שבסוף הדייט "נחמדות מדי". מודות לך על הדייט ושהיה נחמד ותודה ותודה ותודה... וזה מייצר תובנה אחת. אם בחורה נחמדה מדי בדייט הראשון, כנראה שלא יהיה דייט שני.
אני אשמע מתנשא, אבל אלה העובודות: מכל העשרות קשרים שהיו לי בשנה האחרונה, אולי 3 הסתיימו מהצד של הבחורה. לא מצאתי את הבחורה שבאמת תרגש אותי, ותגרום לי באמת לרצות לראות אותה כל כל כל הזמן. ככה היה לי עם ר2', מ', א2'.
היו איזה 2, אבל הן סיימו את הקשר בצורה של התעלמות מוחלטת מהקיום שלי. דבר שאני לא אבין. אני לא אעלב מתשובה שלילית - למה להוליך שולל. אני רחוק מלהיות מושלם. ובטוח שיש לי תכונות לא אטרקטיביות ומתאימות לכל אחת. גם "לא" היא תשובה מאד לגיטימית.
*מעניין. האם אני מרגיש שאני רציתי את הבחורות האלה כי הן התעלמו ממני לגמרי? נקודה למחשבה.
זה אני הבעייתי? כאילו... מצד אחד, יש בחורות שמעדיפות להתחמק ממני כמו שמתחמקים ממחלת מין, ויש כאלה שפשוט לא עושות לי את זה בכלל - והן יוצאות מהחיים שלי במהירות שבהן נכנסו.
אבל אולי זה אני? איך שאני מציג את עצמי? אולי ה"קסם" הזה שלי לא ממש עובד לי. אבל גם אם זה ככה... ראבאק, תהיו בנות אדם ותגידו - "לא מתאים לי". אנחנו יודעים לאן נכנסנו, אין אשליות - לא זאת גם תשובה.
אני יודע מה אני שווה ומה אני יכול לתת. וכן, קשרי עבר השאירו אותי הססן ואדיש בחלק הראשון של המערכות זוגיות....
אבל.. לא יודע... נהייתי עייף מלנסות... באין אם מספר דחיות (התעלמויות) רב יכול אפילו לסדוק את הבטחון העצמי שלי לעומת הייאוש שבלהכנס למין שגרת דייטים שבלונית ומשעממת שכזאת. זה בינתיים פשוט לא זה.
אני בחור רומנטי שכזה. מאמין באהבה גדולה כזאת, שצצה לה כמו בסרטים הוליוודיים. למצוא את הבת זוג הזאת. היא מחכה לי. שם. איפשהו.
בגדול? אין לי באמת על מה להתמרמר. יש לי אחלה עבודה. אחלה חברים. והכל בסך הכל די סבבה לי.
אבל הגעתי לשלב בחיים אני מניח, שאני לא מחפש עוד בת זוג. אני מחפש את בת הזוג האחרונה שלי, וכשאני אמצא את הבחורה שאני ארצה להתגלח בשבילה אני אדע שזה - זה. :)
נחיה ונראה.
אני גיל פנטופרו. לא מזמן החלפתי קידומת... אלוהים ישמור.
עובד בהייטק וטוב במה שהוא עושה.
עם נשמה של מעצב ונפש של אמן.
חנון מגניב, שאוהב לדעת הרבה על הרבה.
גובה 1.90 עם כל מה שבא עם זה (כדורסל ובעיות ברכיים) - ולא. זה לא שאני גבוה, זה שכל השאר נמוכים.
אני ציניקן אופטימי, ריאלי ומצחיק. צנוע כשצריך.
אני בן אדם עקשן (ורק השיער שלי יותר עקשן ממני) .
אני לא אוהב לחיות לפי מוסכמות ויוצר לי את המסלול שלי בחיים מאז שאני זוכר את עצמי.
בשנה האחרונה, מאז שנפרדתי מהחברה האחרונה, יצאתי עם הרבה בנות. יותר ממה שיצאתי איתן בכל החיים שלי.
זה התחיל כנסיון למלא את הריק שנשאר אחרי הפרידה, למלא את החור, תוך כדי זה הפך לעשיית כיף ללא התחייבות ואז זה נהיה הבנה, שאני רוצה למצוא את החברה האחרונה שתהיה לי בחיים.
ברגע שנפל לי האסימון, אני חושב שאני נהייתי בררן יותר. אולי בררן מדי, בבחירת בנות הזוג שלי.
אבל מצד שני, אם כבר מהתחלה זה לא מעניין אותי, לא מסתדר לי, ואפילו מעצבן אותי, אני רק יכול לתאר לעצמי מה יהיה עוד שנה, שנתיים, עשרים.
חבר טוב אמר לי: "כשאתה בוחר בת זוג לחיים, תתעלם מהדברים הטובים, כי תמיד יהיו כאלה. תחשוב רק על הדברים הרעים - ואם תוכל לחיות איתם".
עברתי כמה מערכות יחסים, אמנם לא כאלה של 5,6 ,10 שנים, אבל אני יודע מה אני רוצה מזוגיות ומבת זוג, ודי מהר אני יכול להרגיש בבטן אם זה "זה" או לא.
אז התחלתי לירות לכל הכיוונים. ויצאתי עם הרבה בחורות.
הבנתי, שאין מה לפחד מדחייה, ולמצוא בחורה לזוגיות זה עניין של סטטיסטיקה ומזל: תצא עם כמה שיותר בחורות, בסופו של דבר תמצא את מי שמתאימה לך.
אבל אין ספק שבדרך, אתה פוגש 101 טיפוסים שונים ומוזרים.
הייתה את ק'. בחורה עם קלאס וסטייל. מסובבת לכל הבחורים את הראש כשהיא עוברת ברחוב. בחורה עם כזה פאסון, שבסיומו של דייט, אפילו לא שיחקה את המשחק של: "אני אשלם... לא תן לי להתחלק.. עזבי אני מזמין... לא תתן לי חצי... לא נו, שטויות... טוב בסדר...." - היא פשוט ישבה שם וחיכתה שאשלם.
ברור שהייתי משלם. אבל זה עניין של גישה.
ק', דאגה לציין בפני ש"אני תמיד יזמתי, אז אני נותנת לך, ונראה מה תעשה". ברור שבהתחלה כל החלטה היא בגדר בחינה, אבל ראבאק, אם את רוצה לתת לי להוביל, שתקי, ותני לי להוביל.
ק', הייתה מאד חרדתית לעניין המיני ביננו, וכל הזמן דאגה לציין שאם המין לא יהיה טוב, הזוגיות לא תצליח. (כאילו זה לא מובן). אז אחרי סופ"ש שבילינו יחד, לטענתה נפלו לה כמה אסימונים לגבי באופן חיובי, ולי? האסימונים החליקו החוצה מהטלפון לריצפה. אני גיליתי בחורה אגואיסטית ושלטלתנית, עם בטחון עצמי של חתלתול קטן, תכונות שלי אישית נורא קשה איתן. אז סיימתי את זה. ב-SMS, כי על הזין שלי. מתי אני אראה אותה שוב בחיים האלה?
הייתה את א'. במראה ראשון, חבילה קטנה שסימנה שיש בה רק דברים טובים. אבל כשפתחתי את החבילה, גיליתי כמה דברים שלא ממש מצאתי טובים. אישית? מאז ומתמיד, לא הבנתי את הבנות שמדברות בקול של ילד קטן כשהן מנסות להיות חמודות. בעיני זה מטופש ואינפנטילי. מה גם, קשה לי נורא עם בחורות שעל אף שביקשת שלא יקראו לך ככה, עדיין מתעקשות שהשם שלך הוא "מאמי" ו"בייבי". אבל עם כל הדברים האלה אפשר היה להסתדר אני מניח, אבל הדבר האמיתי שגרם לי לחתוך את זה הוא, שהיא לא אתגרה אותי. וכשבחורה לא גורמת לך לרצות להיות טוב יותר ממי שאתה ולעשות יותר, כשאתה לא מרגיש את זה בבטן, אין באמת טעם להשקיע בזה יותר ממה שכבר השקעת.
אז סיימתי את זה.
וא' לא הייתה היחידה שלא גרמה לי להרגיש את זה בבטן. גם ר' הייתה כזאת. וגם איתה, לא הרגשתי חיבור.
אני תוהה אם אחרי כל-כך הרבה דייטים "התקלקלתי"... מגיע כבר עם איזו רשימה מוכנה לדייטים של דברים קבועים לומר או לשאול... תמיד תוהה אם יש משהו אחר מעבר, ומשום מה, אני לא מצליח למצוא מישהי שבאמת תעשה לי "פרפרים בבטן".
הייתה לי את אב'. הכרתי אותה שנים. ופתאום איכשהו, החלטנו לצאת. אבל זה לא תקתק, ובאמת ששוב, באשמתי - הפרידה הישנה הייתה עדיין טרייה, וכל הזמן ההשוואה לחברה הקודמת רדפה אותי. וזה לא היה פייר בשבילה. וגם לא בשבילי.
אז סיימתי את זה.
כל בחורה משקיעה במראה החיצוני שלה ובאסתטיקה שלה. אבל יש בחורות, שאתה פשוט לא יכול להתחבר לריח שלהן.
זאת כימיה פיזיולוגית מאד פשוטה. זאת הסיבה שלא המשכתי לצאת עם ר1'. נשמע קטנוני? מאד! אבל אני מניח שאם היה משהו מעבר לזה, אז הייתי יכול לסבול את זה.
שלא לדבר על ל', שהריחה כמו מדורה אחרי כל סיגריה שלה. זה לא הוסיף לדייט הפרווה שהיה לנו, וכנראה ששנינו הבנו שזה לא הולך לשום מקום, אז פשוט התעלמנו אחד מהשנייה עד לעצם היום הזה.
יש את ש', שהדייט שלנו היה כל-כך נטול כימיה, שדייט של דתיים נראה לוהט לעומתנו. שנינו ישבנו שם חולבים נושאי שיחה, כל אחד מרגיש שהשני מתנשא, ולולא הייתי מוצא שטר של 200 ש"ח על הרצפה הייתי מכריז על הערב ככשלון חרוץ. - האמת שאני ניסיתי להיות נחמד יום אחר כך, וליצור קשר, אבל ש' הבהירה די מהר ולעניין שאין לקשר ביננו מקום.
הייתה את ע', שאפילו אחרי שהיה לנו דייט שנמשך כל הלילה, ברגע שנפרדנו הצהירה: "אני לא מתנשקת בדייט ראשון".
סבבה. לגיטימי מאד. מוזר קצת... כנראה שרק אני חשבתי שהיה לנו דייט פיצוץ. אבל כשבדייט שני, באנו להפרד היא אמרה לי: "יש לי ריח רע מהפה, אז לא נתנשק היום" הבנתי, שאני לא אחכה לדייט שלי כדי לראות אם היא תנשק אותי אז.
הייתה את ג', שלמען האמת, אני לא באמת יודע למה, אבל היא סיימה את הקשר איתי משום מקום. "למה" היא שאלה שתמיד שואלים מישהו כשמסיימים קשר. אני לא שואל. לא יודע אם זה משחצנות כי זה לא איכפת לי, אבל בעיקר אני חושב שזה לא באמת משנה מה הסיבה לסיום הקשר. לדעתי זה לא משהו שאפשר ללמוד ממנו, כי כמו שג' סיימה את הקשר שלה מסיבה זו או אחרת, בחורה אחרת דווקא תרצה להמשיך בגלל אותה סיבה.
והייתה את ש'. על ש' הייתי דלוק תקופה די ארוכה, והיא דווקא הייתה זו שיזמה את הקשר ביננו אפילו שהיה לה חבר.
השארתי את זה על אש קטנה, וכל פעם שהיא הייתה צריכה משהו, "פתאום" היא נזכרת ומתחילה לדבר איתי ומהר מאד מגיעה ל"בקשה" שלה. לא אהבתי את זה. ואמרתי לה את זה. והיא נורא התגוננה והבטיחה שהיא עדיין עם החבר ורק בגלל זה אנחנו לא יוצאים. אז חיכיתי. ואז היא נפרדה מהחבר שלה, ויצאנו. אבל היא לא הייתה מוכנה "להתחייב" לקשר כי היא עדיין גרה איתו, ועד שהוא לא ייצא מהבית, היא לא תרגיש מספיק פתוח כדי לצאת איתי ולהיות "בת זוג" ולא "ידידה".
ועדיין, היו לה "בקשות" כאלה ואחרות לעזרה בעיצוב, הדפסות וחוות דעת. אבל לזוגיות לא היו מועדים פנייה.
אחרי איזה תקופה של דממת אלחוט יזומה מצידי, היא שוב יוצרת קשר בהודעה. אחרי שדיברנו, מסתבר שהיא עברה לגור לבד, החבר רחוק מאחוריה והיא מסתכלת קדימה, וקבענו שניפגש לדבר על המשך הקשר ביננו.
היא עסוקה בלימודים ועבודה ואל תדאג, נמצא זמן.
כן. בטח. אל תדאגי. אני לא מחכה בכליון עיניים.
יש את ל', מייצגת סטראוטיפ הבחורות שבסוף הדייט "נחמדות מדי". מודות לך על הדייט ושהיה נחמד ותודה ותודה ותודה... וזה מייצר תובנה אחת. אם בחורה נחמדה מדי בדייט הראשון, כנראה שלא יהיה דייט שני.
אני אשמע מתנשא, אבל אלה העובודות: מכל העשרות קשרים שהיו לי בשנה האחרונה, אולי 3 הסתיימו מהצד של הבחורה. לא מצאתי את הבחורה שבאמת תרגש אותי, ותגרום לי באמת לרצות לראות אותה כל כל כל הזמן. ככה היה לי עם ר2', מ', א2'.
היו איזה 2, אבל הן סיימו את הקשר בצורה של התעלמות מוחלטת מהקיום שלי. דבר שאני לא אבין. אני לא אעלב מתשובה שלילית - למה להוליך שולל. אני רחוק מלהיות מושלם. ובטוח שיש לי תכונות לא אטרקטיביות ומתאימות לכל אחת. גם "לא" היא תשובה מאד לגיטימית.
*מעניין. האם אני מרגיש שאני רציתי את הבחורות האלה כי הן התעלמו ממני לגמרי? נקודה למחשבה.
זה אני הבעייתי? כאילו... מצד אחד, יש בחורות שמעדיפות להתחמק ממני כמו שמתחמקים ממחלת מין, ויש כאלה שפשוט לא עושות לי את זה בכלל - והן יוצאות מהחיים שלי במהירות שבהן נכנסו.
אבל אולי זה אני? איך שאני מציג את עצמי? אולי ה"קסם" הזה שלי לא ממש עובד לי. אבל גם אם זה ככה... ראבאק, תהיו בנות אדם ותגידו - "לא מתאים לי". אנחנו יודעים לאן נכנסנו, אין אשליות - לא זאת גם תשובה.
אני יודע מה אני שווה ומה אני יכול לתת. וכן, קשרי עבר השאירו אותי הססן ואדיש בחלק הראשון של המערכות זוגיות....
אבל.. לא יודע... נהייתי עייף מלנסות... באין אם מספר דחיות (התעלמויות) רב יכול אפילו לסדוק את הבטחון העצמי שלי לעומת הייאוש שבלהכנס למין שגרת דייטים שבלונית ומשעממת שכזאת. זה בינתיים פשוט לא זה.
אני בחור רומנטי שכזה. מאמין באהבה גדולה כזאת, שצצה לה כמו בסרטים הוליוודיים. למצוא את הבת זוג הזאת. היא מחכה לי. שם. איפשהו.
בגדול? אין לי באמת על מה להתמרמר. יש לי אחלה עבודה. אחלה חברים. והכל בסך הכל די סבבה לי.
אבל הגעתי לשלב בחיים אני מניח, שאני לא מחפש עוד בת זוג. אני מחפש את בת הזוג האחרונה שלי, וכשאני אמצא את הבחורה שאני ארצה להתגלח בשבילה אני אדע שזה - זה. :)
נחיה ונראה.
"אני לא אוהב לחיות לפי מוסכמות ויוצר לי את המסלול שלי בחיים מאז שאני זוכר את עצמי".
השבמחקעושה רושם שכל מה שעשית בשנה האחרונה עובד לפי המוסכמות ומעבר אפילו(אני מתכוון ספציפית לכל העניין עם הבחורות).
עושה רושם שכמו כולם, אחרי פרידה, נוצר לך חלל גדול ומיד חיפשתי למלא אותו באינספור דייטים שלמראית עין נידונו מלכתחילה לכישלון כי לא באת לשם כי רצית, אלא כי היית צריך להשלים צורך, צורך בכל שיאהבו אותך, ומי שהולך נגד מוסכמות שם זין על כח שיאהבו אותו או לא (במידה מסוימת,כן? בסופו של דבר כולנו רוצים חיבוק).
כבר 3 שנים אני בתל אביב, עברתי פה קשר אחד רציני של כמעט שנתיים ולפניו עוד מישהי של 5, אני לא צריך לספר לך את זה, אתה יודע...
ומאז שניפרדתי מהאחרונה החלטתי שאני פשוט מתנתק מהן, אני צריך מהו הפסקה, אני צריך מזוגיות הפסקה, צריך הפסקה מכל השיגרה הזו. ואני בדיוק כמוך...נון קונפורמיסט מוצהר.
אני מסתכל על חברים שלי מהצד ועל המרדף שלהם אחרי הזוגיות המושלמת, הם גם יוצאים כל יום כל היום עם נשים ולהיפך והם תמיד מסתכלים עליי בצורה עקומה כשאני מספר להם שאני בתקופת התנזרות עד הודעה חדשה.
"לא חסר לך סקס?! לא חסר לך חיבוק!? לא חסר לך אהבה!?" כולם שואלים.
חסר, ברור שחסר, אבל לא מספיק בשביל שאני אתאמץ בשביל זה עכשיו כשאני יודע שאני לא שם רגשית עדיין ושלמחרת אני אזרוק ת'בחורה.
לא תמיד כולנו חייבים להיות בזוגיות ולא כולנו חייבים למצוא את האישה האחת שנחיה איתה לעד...זה הכי מוסכמה שיש.
תמצא לך מישהי בלי הרצון שהיא תהיה האחת ויחידה שלך, אני מבין אותך...כמוך, גם אני מאסתי בכל השיט הזה. אבלזה גורם לך אוטומטית לחפש את החסרונות שלה במקום את היתרונות...וכל הבחורות שציינת פה תיארת באופן שלילי, לא היתה אחת שציינת משהו חיובי לגביה.
קח הפסקה, תפסיק לחפש, אני תמיד אמרתי לכולם...ש"אהבה לא מחפשים ולא מוצאים, כשזה קורה זה קורה, וזה יכול למצוא אותך גם תוך כדי שלקחת את הזבל ביציאה מהבית" וזה לא עניין של סטטיסטיקה...
יש כאלו שיצאו עם בחורה אחת כל החיים שלהם וגם התחתנו איתה...אז זה לא באמת משנה.
קח לך הפסקה טיפה אחי, תרגע מהן, תנקה מהן ת'ראש והיא תגיע כשהיא תגיע, וזה לא משנה אם היא תהיה איתך חודש או 10 שנים או 50 או עד שתמות.
כי זה לא באמת משנה...
UNTAY