מוקד התעניינות

כל מי שמכיר אותי יודע, שיש מעט מאד דברים שמלהיבים אותי בחיים.
ואני נאחז במעט שכן מלהיב אותי בכל הכח.
הפאנטיות הזאת מחזיקה אותי מרותק כבר 23 עונות של השרדות (האמריקאי כן) .
כן.
אני לא מתבייש להודות.
אני מכור לסדרות טלויזיה. ואני לא באמת חושב שהעובדה שאין לי באמת טלויזיה אמורה לשנות.
אני זוכר כשהייתי צעיר יותר, כשהפיראטיות האינטרנטית שלי הייתה רק בחיתוליה, את ימי שבת, שבהם אני ואחי היינו פותחים פרק חדש של "24" שרק יצא לפני כמה ימים בארה"ב.
מלבד העובדה שאיכשהו זה היה נראה יותר טוב, יותר מעניין ויותר רציני בלי כתוביות בעברית, הטקס הזה, האחווה הזאת הייתה גורם מספיק להשאב לתוך העולם הזה של הסדרות.
לאט לאט, התחלתי להוריד עוד ועוד סדרות ואפילו לעקוב אחרי סדרות חדשות שייצאו בזמן הקרוב ואפילו לחכות להן.
ההתמכרות הכל-כך לא מזיקה הזאת, אמנם מלווה ברצף של אכזבות: הרשתות האמריקאיות לא רחמניות על סדרות. שם אם הפרק הראשון לא עובר איזה כמה עשרות מליון צפיות הסדרה מבוטלת אחרי איזה 4 פרקים.
ככה מצאתי את עצמי במצבים לא מעטים שאני משקיע כמה וכמה שעות בצפייה בסדרה, בציפייה לכל שבוע שייצא פרק חדש ואז בשיא המתח, מבטלים אותה מסיבה עלובה כזאת או אחרת (לא יודע אם זה יאמר למישהו משהו אבל בין הסדרות: jericho, travler, kidnapped, flash-forward, day break).
לכן כשגיליתי היום שאחת הסדרות החדשות שהתחלתי לעקוב אחריהן בשם "person of interest" קיבלה הארכה לעונה שלמה פלטתי אנחת רווחה ואני חושב שאפילו היה שם נפנוף אגרוף באוויר. אבל אני לא מודה בשום דבר.
אני ראיתי הרבה סדרות והרבה סרטים, ואני חייב לומר, באמת, שהסדרה הזאת מיוחדת בעיני.
סיפור המסגרת אולי לא כזה עמוק, אבל כן יש התעסקות בערך חיי אדם, הנטייה של כל אחד מאיתנו לאלימות ולאן העולם מתקדם בעידן הטכנולוגיה של אחרי 9/11, אבל יש בסדרה הזאת אווירה מעולה, בימוי טוב, משחק מעולה (+++), קטעי מעבר גרפיים מעולים, ואני לא יודע אם זה קשור, אבל היא מתרחשת כולה בניו-יורק - וזה בטוח לא מזיק.
אז נכון. אני חייב לציין שמאז שהייתי בניו יורק כל דבר שקורה בעיר הזאת מרתק אותי יותר.
אבל באמת.
כבר כמעט התייאשתי בנסיונות למצוא סדרה שממש תשבה אותי.
אבל מלבד השרדות ו-"24" (ז"ל) לא מצאתי סדרה שאני אשב ואחכה ללילה שבו היא תשודר (ולבוקר שבו היא תעלה לאינטרנט).
person of interest היא כזאת.
אני מחכה ליום שהיא תצא. ומחכה לסופ"ש כדי שיהיה לי זמן לראות אותה.
אם אתה אוהב טלויזיה, או סתם פיראט אינטרנט מצוי, אני ממליץ בחום על הסדרה הזאת.

http://www.tv.com/shows/person-of-interest-2011/

נ.ב.
המלצה חמה מאד גם על העונה החדשה שרצה עכשיו של "sons of anarchy" - עוד סדרה מעולה.
http://www.tv.com/shows/sons-of-anarchy/

הרצה

היום מלאתי דלק.
נכון, בתור מישהו שחוגג 3 שנים מאז שיש לו אוטו צמוד זה לא משהו ממש מלהיב לספר עליו, אלא שהיום מלאתי דלק באוטו החדש שלי.
המאזדה הישנה שלי הייתה בעיני, כשקניתי אותה, בגדר הצלה משמיים, והתגלתה להיות חתול בשק.
בכמות הכסף שהוצאתי על תיקונים במוסך עליה (החל מהשבוע הראשון שהייתה אצלי כשהתפוצצה משאבת מים) הייתי יכול לעשות הרבה דברים - בעיקר לחסוך כסף לימים שחונים, שאני יודע שיגיעו בעתיד.
לכן ההחלטה לקנות אוטו חדש מהניילונים הייתה על הפרק כבר כמה זמן.
אבל כל פעם כשהאוטו היה יוצא מהמוסך, הייתי אומר: נאאא... למה לקנות אוטו עכשיו? האוטו נוסע יופי.
עד הפעם הבאה.
מאז שקניתי את המאזדה החלפתי בו תושבת מנוע, משאבת מים, מסרק שמן, מסנן שמן, 4 גלגלים, בולמי זעזועים, בלמים, רצועת טיימינג, גומיות לדלת, טוסטר משולשים.
כשקמתי בבוקר לפני כמעט חודשיים, באתי לאוטו לסוע לעבודה, ונפל לי בורג מההגה, ואז ההגה התחיל להסתובב קשה, וכל פעם כשפניתי היה רעש של חבית עץ שהולכת להתפרק, ידעתי - אני לא יכול לחיות יותר בפחד הזה.
הפחד שאתה לא יודע מה יקרה כשתכנס לאוטו.
יניע.
לא יניע.
כל פעם הלב שלי היה דופק כשהייתי מסובב את המפתח בסוויץ'.
אבל כשהחלפתי בפעם האחרונה תפוח הגה, ציריות, כיוון סרנים, תיקון פגוש, והחלפת שמן - ידעתי.
צריך אוטו חדש.
וכשאני אומר חדש, אני מתכוון דנדש. לא יד שנייה מאיזה רופא אליל.
לא יד שנייה מליסינג שטחנו לאוטו את הצורה.
לא יד שנייה.
יד ראשונה, כזאת שמגיעה עם הריח הכי טוב בעולם, ועם הילה נוצצת כזאת שיש רק לאוטו חדש.
עם הצמרמורת שעוברת בגוף כשאתה מניע פעם ראשונה את הצעצוע החדש שלך ששוקל טון ויש לו הספק מנוע של 1.2 ליטר ו-80 כוחות סוס (אוקיי אוקיי, אז זה לא בדיוק דודג' צ'ארג'ר, אבל מי אתם שתשפטו אותי?).
והחיוך שעולה לך כשאתה רואה אותה בוהקת אליך מרחוק.

אז כן.
קניתי אוטו חדש, כי לא רציתי להכנס להימורים שוב. אני לא טוב בהימורים.
אני אפילו לא טוב בחיש גד.
הפעם היחידה שזכיתי היה ב-20 ש"ח אחרי שגירדתי משהו ששווה ערך ל-30. (ניצחון על המערכת).
רצה הגורל ואחי גם הגיע לאוטו מצב כמוני.
תיקון האוטו עלה על עלות המחירון שלו והוא גם נפטר מהאוטו שלו וקנה חדש.
דבר שחיזק בי את התובנה - זה המעשה הנכון.
ידעתי שמבחינת תקציב אני די מוגבל (ושכלית).
והאופציות היו מוגבלות.
ואחרי סיור במספר רב של אולמות תצוגה (2) הגעתי לניסאן.
הפרטים המדוייקים בהתרחשות יסופרו בפעם אחרת, אבל אפילו כשישבתי עם הסוכן מכירות עוד קצת חששתי, ולולא אמא שלי לקחה יוזמה ואמרה לי: אתה קונה עכשיו את האוטו.
לא הייתי כותב שורות אלה.
אז נכון, לא נהגתי על הילוכים ידניים כבר איזה 10 שנים.
ומי זוכר ללחוץ על הקלאץ' לפני שמכניסים להילוך.
אבל היי. זה לא משנה.
מה אני בעצם רוצה לומר בכל ההשתלשלות הזאת?
שרכב חדש, בתחילת דרכו צריך לעבור "הרצה" - איזה תהליך (יש שיאמרו פיקטיבי) שמכניס את כל הרכיבים של המנוע למקום בפרק זמן הראשון של האוטו.
וזה רק סימבולי מאד שאני אסגור את אחת השנים המשמעותיות בחיים שלי (אם לא הכי משמעותית עד כה) עם אוטו חדש.
שמסמן דף חדש בחיים שלי.
דף שמקביל למצב שלי בחיים - אני מרגיש שאת כל השנה האחרונה אני חי בהרצה - מנסה להכניס את כל החלקים בחיים שלי למקומות הנכונים ושיעבדו בהרמוניה מושלמת.
וכמו האוטו שיעבור קילומטראז' מסויים ויכנס לקצב - ככה גם אני מרגיש, שלאט לאט, החיים שלי תופסים קצב, תופסים כיוון ומזה הרבה זמן, אני רואה מטרות לעתיד ואני יודע, שההרמוניה שלי בהישג ידי.