אני זוכר את הבר מצווה שלי, בתור הפעם האחרונה שבה ביקרתי בבית כנסת ליותר מעשר דקות. כל ההמולה של האנשים, וההתרגשות מקריאת ההפטרה קצת בלבלה אותי. אני רק זוכר את אבא וסבא, מחבקים ומרגיעים, אותי מפשל בקריאת ההפטרה כי התעצלתי ללמוד ואותי סוחב ספר תנ"ך במשל טון מסביב לחבורה של זקנים שנותנים נשיקות צרפתיות לכיסוי שלו. כל השאר הוא המולה מלאה באוכל. היום היה לבן דוד שלי בר מצווה. הוא גדל שונה ממני. אותו לא לקחו כמעט לבתי כנסת לעמוד ליד סבא בשעמום ולמות ללכת הביתה כי נגמרו הסוכריות בתא של סבא. הוא גדל באופן חילוני ביותר בלי שום נגיעה ולו הקטנה ביותר לדת. אז כשהגיע הרגע לעלות לתורה, לקחו אותו לבית כנסת רפורמי. למי שלא היה בבית כנסת רפורמי, תדעו שאתם מפספסים חוויה מתקנת. לא פלא שהרבנות האורתודוקסית יוצאת נגד הרפורמיים. הרב אדגר, מגיע (באיחור) לבית כנסת כשהוא רוכב בואן שלו (בשבת). הוא נכנס לחנייה התת קרקעית וחונה במקום המסומן שלו.
לפנינו נגלה אדם מכובד, מגולח, עם חליפה שחורה, עניבה מקושקשת ונעלי ניו באלאנס עם כיפה סגולה. כשאנחנו נכנסים להיכל של בית הכנסת, מתגלה חדר ענק עם כל מני עיטורי זהב, ויטראז'ים צבעוניים וקשתות של כיסאות.
אין הפרדה בין נשים לגברים כמובן. חברי הקהילה הקבועים מורכבים בעיקר מנשים בגיל העמידה ומעלה וכמה צעירים בעלי ליקויים כאלה ואחרים. הרב קרא לכולם לשבת, ולידו על הבמה עלתה חזנית (עם טלית) ואז הרים הרב אדגר את הגיטרה האקוסטית שלו ופתחו בשירה של הפסוקים ללא קשר כלשהו לסימני הניקוד והפיסוק שלהם.
למען האמת. זה היה ממש מרענן ונחמד לעומת הפעמים הקודמות שהייתי בהן בבית כנסת. ואפילו הצלחתי לעקוב לשם שינוי אחרי הטקסט. אבל ברגע שעומדים בתפילת 18 הכל שוב נהיה מעצבן וארוך ומייגע.
אבל בסופו של דבר, הטקס היה בגרסא מקוצרת אקסטרא. דילגו על הרבה קטעים, במקום שכל עולה לתורה (ראשון-שביעי) יקריאו את כל הפסוקים שלהם, נקראו רק פסוק אחד בשם כל אחד ורק את ההפטרה קראו במלואה.
מיותר לציין שאמא שלי עלתה לתורה. שינוי מעניין.
בהתחלה חשבנו שהוא פשוט עושה לנו טובה כדי שנגיע לאוכל, אבל מסתבר שכמו כל דבר, המיסחור הגיע גם לשם - והוא פשוט מיהר לפנות את בית הכנסת לעלייה לתורה של המשפחה שהזמינה את המקום לשעה 12:30.
ואותם בטח יעיפו כי יש עוד משפחה שהזמינה לשעה וחצי אחריהם. או לפחות ככה טוען עלון הקהילה שחולק בכניסה לבית הכנסת. אני לא אדוק ואפילו לא דתי הדוק, אבל אני חייב לציין שזה היה לי ממש מוזר. כאילו... סבא שלי השמרן היה נראה לי עושה שם סצינות או קם והולך. אבל אפילו לי. הרגשתי כאילו אני מסתכל מהצד על טקס בכנסייה. כל המבנה, כל ההתנהלות הייתה נראית לי כמו איזו הצגה.
לא פלא שיש הרבה אנשים שהופכים להיות רפורמים. זה הרבה יותר קל ככה. שירים, וזמירות וכולם יושבים יחד.
בסך הכל היהדות הרפורמית שואבת הרבה מן הנצרות - הבית כנסת בתור מרכז קהילה, שיש בו חוגים והפעלות. הם מושכים אליהם אנשים שלא היו מתחברים בקהילה בשום מקום אחר ונותנים להם בית וחיבה ומטפחים אותם שם.
הרב זמין לכולם במשרד שלו והוא מתרועע, מדבר עוזר ובודק בשביל כולם. - (לא סתם הוא נקרא שם "מנכ"ל הקהילה").
על אף שזה שונה מהחוויה של יהדות שאני גדלתי עליה, אני בכל זאת מאמין, בתור גוי גמור - שכל אחד יקח את היהדות ואת הדת בצורה שהוא רואה לנכון.
אני לא חושב שאפשר להשוות או לכמת מי יותר יהודי מאשר השני.
אני חושב שיותר חשוב שנהיה בני אדם.
וכל אחד יחייה את החיים שלו כמו שהוא רואה לנכון.
שיהיה אחלה של שבוע. וראש חודש מצויין.
