אני חושב שהבסיס לכל יחסים בין בני אדם, עבודה, משפחה זוגיות וכד', מבוסס על תיאום ציפיות.
ברגע שלוקחים רגע כזה של חשיבה רציונאלית, ומניחים לרגע בצד את העניין האנושי שטמון ביחסים בין אישיים, אני חושב שהכל יסתדר.
המינוח הזה "תיאום ציפיות" היה קיים בעולם המושגים שלי, אבל אף פעם לא ממש הבנתי אותו לעומק עד שלא הייתי בהרצאה ב"זירוקס" אצל בחור תמהוני בשם חנן.
וזאת דוגמה טובה דווקא להסביר את זה, כי דפוס דיגיטלי הוא תוצאה של כל החיים שלנו היום.
הוא מבוסס על זמנים קצרים, על דברים מיידיים, ועל תמורות לא פוסקות ובעיקר - מגע קבוע עם אנשים.
מדי פעם אני מוצא שיש דברים שנחרטים לי בזיכרון ממש חזק, ואותם המשפטים של חנן נחקקו עמוק בסלע:
"דפוס דיגיטלי, הוא הדבר הטוב ביותר או הגרוע ביותר. הכל תלוי איך אתה מתאם את הציפיות עם הלקוח.
ברגע שתגיד ללקוח: 'שמע, אין לי בעיה להדפיס לך את זה, רק שתדע, שזה יוצא כמו חרא' - אז הוא לא יתלונן כשבאמת ייצא לו חרא - והכל יהיה טוב. אבל אם לא אמרת לו את זה מראש... אז הוא יעשה לך סצינת זעם ופאניקה מול 30 איש".
אוקיי, טוב, אולי הוא לא באמת אמר את זה בצורה כזאת, ובאמת הכנסתי קצת נואנסים אישיים לדבר הזה, אבל כמו הרבה דברים בחיים, יש אסימונים שנופלים אצלי קצת מאוחר. אני פועל מאיזו תחושת בטן (שרוב הפעמים צודקת) אבל לא רואה את התמונה הגדולה, אלא רק יותר מאוחר.
תיאום ציפיות, הוא הבסיס. לפעמים אין ציפיות מההתחלה - גישת ה"מה שיהיה" - אבל ככל שדברים מקבלים יותר בסיס ומקבלים יותר עומק בשורשים שלהם חשוב לעצור, ולעשות חשיבה מחודשת. לא להסתנוור מאיזה משרה זוהרת ולרוץ אליה כאילו הייתה איזה גביע קדוש.
תיאום מול עובדים או מול מעבידים, מול הורים או אחים, מול חברים ובל נשכח - בני/בנות זוג, הוא חיוני.
כי ברגע ששני הצדדים יודעים למה הם נכנסים, או באיזה מצב הם נמצאים, בשורה התחתונה - לאף אחד לא יהיו תלונות - אולי רק אכזבות חנוקות ולבבות שבורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה